אלפים (נקראים גם בני הלילית ועלפים) היו הראשונים והמבוגרים ביותר מילדי אילובאטאר, ואלה שנחשבו לגזע ההוגן והחכם ביותר שקיבל תבונה מארו אילובאטאר.
סקירה כללית[]
האלפים היו ילדיו הראשונים של ארו, 'האחד', לו הם קראו אילובאטאר. האלפים חסינים להשפעות אלכוהול ואינם כפופים למחלות או הזדקנות, כמו שאר הגזעים בארדה. למרות זאת, הם יכלו להיהרג על ידי אלימות קשה או אובדן הרצון לחיות. אם אף אחד מהדברים האלה לא היה פוגע בהם, הם היו יכולים לחיות לנצח.
חלק מהם, אשר היו ידועים בתור אלדאר (אנשי הכוכבים), הובאו על ידי הואלאר מהארץ התיכונה לואלינור, אשר נמצאת מעבר לים, שם הם התחנכו על ידי האיינור. אך לאחר שהסילמארילים נגנבו על ידי המלקור, חלק מהאלפים חזרו לארץ התיכונה, שם הם נשארו עד סוף העידן השלישי.
היסטוריה[]
האלפים התעוררו בשנת הוואלאר 1050 לבריאת העצים.
עם הזמן, נוצרו שני ריכוזים עיקריים של האלפים: הראשון, של הנותרים מאחור בבלריאנד (צפון הארץ התיכונה) והשני, של העוקרים לולינור. במקומות בהם התגוררו, הקימו האלפים ערים ושגשגו.
אחר התעוררות התאספו האלפים והתחלקו לשלוש סיעות עיקריות : הוואניאר, הנולדור והטלרי. מלקור גילה את בואם קודם הוואלאר, ונהג לתפוס האלפים ולעוותם ליצורים אפלים, אורקים. כאשר האלפים נתגלו על ידי הואלא אורומה יצאו הוואלאר להגנתם. מלקור הוכנע והושם במעצר. הואלאר הזמינו את האלפים להצטרף אליהם בוואלינור, ממלכתם המוגנת אשר באמאן.
שליחים של האלפים יצאו במלאכות לאמן, הממלכה הברוכה. בחוזרם דברו השליחים אודות אור העצים וחוכמת הוואלאר והאיצו בבני עמם לצאת לאמאן. לא כל האלפים יצאו למסע ומספר קבוצות כגון האבארי והטלרי נותרו בבלריאנד. אחרים כגון נולדור עברו לאמאן. באמאן, היה מלכם אינגווה, מן הוואנייר, ולאחר מכן פינווה, מן הנולדור.
בתחילת העידן הראשון זכו האלפים לניצחון מפואר בקרב דאגור אגלארב ובמשך מאות שנות שמש הטילו מצור על אנגבאנד. באותן השנים היו בעלי הסמכות בניו של פינווה, פיאנור, יוצר הסילמרילים, פינארפין ופינגולפין. בשנות השלום בנו האלפים את ממלכותיהם בבלריאנד וחזו בכניסת שלושת בתי בני האנוש לתוך בלריאנד. שלוותם הופרה בקרב להבת הפתע, שבו הנחיל מלקור תבוסה מרה לאלפים. קטלנית עוד יותר הייתה תוצאת הנירנית ארנוידיאד ("קרב הדמעות לאין מספר"), אז נקטל מלכם פינגון, שאחריו מלך אחיו טורגון מלך גונדולין.
מאוחר יותר, למדו בני פאנור כי הסילמריל אשר בֶּרֶן בן האדם לקח מיד מלקור, מצוי בידי אלווינג, נכדתו האלפית. בניסיון להשיג את הסילמריל תקפו האחים את ארברניאן, ממלכתם של אלווינג ואארנדיל, וטבחו אלפים רבים, אחיהם. קריאה בהולה לעזרה שוגרה לאמאן, והוואלאר נענו. הקרב האחרון במלחמות בלריאנד, מלחמת החרון, הביא לתבוסתו של מלקור ותחילת העידן השני, אך גם לטביעת בלריאנד.
בעידן השני עשו את דרכם אלפים רבים חזרה לוואלינור והאֵדָאִין (בני האנוש שלחמו במלקור) עקרו לנומנור. כמו כן, קמו בארץ התיכונה מספר ממלכות של אלפים.
בימי קלברימבור החרש הופיע סאורון בארגיון. בעבר שירת סאורון את מלקור, אך עם מפלת אדונו נכנס למחבוא. משחלפו כ־1,000 שנים, צץ סאורון בממלכת האלפים, והוא מחופש לאֶנָּאתָר, אדון המתנות. סאורון כבש את כל אריאדור (צפון הארץ התיכונה לאחר שקיעת בלריאנד) למעט ימלאדריס, היא ריוונדל, אשר הקים אלרונד כמחסה לניצולי ארגיון. עם בוא הסיוע נופצו צבאות סאורון, וסאורון נמלט למזרח הארץ התיכונה, אל מורדור. מלך נומנור האחרון, אר־פאראזון, יצא להילחם בסאורון, והצליח לתפוס אותו. סאורון נלקח כשבוי לנומנור. שם השחית את מוח המלך, וגרם לו להפר את איסור הוואלאר על בני נומנור לבוא לאמאן. עונש הוואלאר היה חמור, ונומנור שוקעה במצולות. מעטים מבני נומנור, חברי סיעת הנאמנים, שלא כפרו בוואלאר, ניצלו מהאסון ויצאו לארץ התיכונה, שם הקימו את ממלכות גונדור וארנור.
אחר מפלת נומנור והקמת ממלכות נומנור הגולות בארץ התיכונה שב סאורון למורדור. בשנת 3429 שיגר מתקפה קשה על גונדור, ובשנה העוקבת הוקמה הברית האחרונה בין בני האדם לאלפים. במסגרת קרבותיה נצחה הברית את סאורון וכוחותיו, אך גיל-גאלאד מלך האלפים ואלנדיל שליט ממלכות הנומנורים נהרגו על ידו. בתום הקרבות החל העידן השלישי של ארדה, ואלפים רבים עזבו את הארץ התיכונה. לאחר גיל גאלאד, לא היה עוד מלך עליון לאלפים, על אף שבת דודתו גלדריאל חיה - משערים כי התואר ניתן רק לגברים.
בהיסטוריה של האלפים, העידן השלישי סימן יותר מכל את העזיבה הסופית של הארץ התיכונה. לכל אורכו נדדו אלפים רבים לוואלינור; מספר האלפים היה מועט וממלכותיהם מצומצמות ומנותקות. לבקשת גלדריאל זומנה המועצה הלבנה, מועצת קוסמים ובני לילית ידועים, בשנת 2463, ועל סמך תגליתו של גנדלף כי בעל האוב הוא סאורון, פעלה המועצה לגירושו מדול גולדור. בשנת הגירוש (2941) נערך קרב חמשת הצבאות, בו לקחו חלק בני לילית בהבסת צבא אורקים מהרי הערפל. בשנת 3018 נערכה מועצת אלרונד, ובה נקבע מסלול הפעולה להשמדת הטבעת האחת, אשר נתגלתה זה עתה. מספר שנים אחר תום מלחמת הטבעת, עזבו אחרוני אלפים את הארץ התיכונה ומי שלא עזב נכחד.
מאפיינים[]
האלפים מתוארים בתור הנאווים והחכמים מכל ילדי אילובטר הם ידועים כאוהבי האומנות (בעיקר שירים, אותם זימרו בקולם היפה). חושי האלפים (בעיקר הראייה והשמיעה) וחוסנם הגופני עולים על זה של בני האנוש. הם גבוהים מבני האדם ותנועותיהם חינניות יותר. בדרך כלל עיניהם מתוארות כאפורות בגון הים, אך תועדו מקרים יוצאי דופן. המאפיין המרכזי שלהם הוא האלמוות: אלפים אינם מזדקנים או נתפסים לחולי. להם גם היכולת להרפא מפצעי אנוש, אשר היו הורגים בני אדם.
מיצירותיו השונות של טולקין נודע כי האלפים עשויים באותה המידה לשכון במערות (נארגותרונד), ערי מבצר (גונדולין), ואף לשכון בערי-נמל ליד החוף; והנולדור היו ידועים גם בחרבותיהם ובחניתותיהם האדירות, מלבד קשתות.
כמו כן, אין דיון מפורש בנושא האוזניים המחודדות בשר הטבעות או הסילמריליון. ידוע כי לאלפים של טולקין אכן היו אוזניים מחודדות רק ממכתביו של טולקין ופסקה ב"אטימולוגיות". עדיין, שיקולים פרקטיים הכוללים מספר מקרים בהם בני אדם החשבו בטעות לאלפים, מוכיחים כי חידוד האוזן היה עדין ומתון.
רוב האלפיםבארץ התיכונה בתקופת שר הטבעות היו כסופי־שיער. באופן כללי, האלפים משבט הואניאר היו זהובי שיער ונחשבו לנאים ביותר. אלפים משבט הנולדור היו כהי או שחורי־שיער. הטלרי מתוארים ככסופי שיער, כגון קלבורן, תינגול וקירדן.